החלטה בתיק בש"פ 7206/10

1.              לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שיימנו מתאריך 19.10.2010, או עד למתן פסק דין ב-ת.פ. (מח'-ת"א) 24619-01-10, הכל לפי המוקדם. אביא להלן את הנתונים הרלבנטיים להכרעה.

2.              כנגד המשיב ונאשם נוסף בשם סמנדר נזרוב (להלן: נזרוב), הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, המייחס לשניים עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

על פי עובדות כתב האישום, נזרוב והמשיב הועסקו כמאבטחים בנמל יפו והיו אחראים גם לשמירה על הסדר בפארק הסמוך לנמל (להלן: הפארק). בתאריך 10.1.2010 שהו המתלוננים יוסף אבו עיסא (להלן: יוסף), סאמר אבו עמארה (להלן: סאמר) ו-ואליד מופלח (להלן: ואליד), יחד עם שלושה מחבריהם בסמוך לפארק והבעירו אש במדורה. באותו מועד התפתח עימות בין המשיב, נזרוב ואדם נוסף, שזהותו איננה ידועה למדינה, לבין המתלוננים, על רקע הדלקת המדורה וטענותיהם של נזרוב ושל המשיב כי המדורה הודלקה מעצים שנלקחו מן הפארק. בכתב האישום נטען כי במהלך העימות שהתפתח, תקף נזרוב את יוסף וחבט בחוזקה באגרוף בראשו עד שהלה נפל על הקרקע. בסמוך לאחר מכן, שלף נזרוב את נשקו ותקף באמצעותו את סאמר בפניו, עד שזה נפל על הקרקע. לאחר נפילתם של יוסף ושל סאמר לקרקע, כך נטען, תקפו המשיב והאדם הנוסף את השניים בבעיטות בגופם. בעקבות הדברים הללו, לפי הנטען בכתב האישום, שאל ואליד את נזרוב מדוע הנאשמים מכים אותם, ונזרוב, בתגובה, הכה את ואליד באגרופיו בראשו וסטר לו. לבסוף איים נזרוב על המתלוננים וחבריהם בנשק והורה להם "לא לזוז". כתוצאה מהמכות, כך נטען, נגרמו למתלוננים נזקים רפואיים משמעותיים: ליוסף נגרם שבר בגולגולת ודימום מוחי והוא אושפז בבית החולים, נותח ונזקק לשיקום ארוך; לסאמר נגרמו שברים בלסתות, בשיניים וחבלה ברגל ולוואליד נגרמה חבלה בראש.

כתב האישום ייחס לנזרוב ולמשיב את ביצוע כל המעשים האמורים כמבצעים בצוותא.

הליכי המעצר עד תום ההליכים

3.              עם הגשת כתב האישום, פנתה המבקשת גם בבקשה לעצור את נזרוב ואת המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. בא-כוחם דאז של השניים הסכים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם, אך חלק על עוצמת הראיות וטען כי מרשיו פעלו מתוך הגנה עצמית וביקש לפיכך לבחון אפשרות של חלופת מעצר. בתאריך 28.1.2010 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של נזרוב ושל המשיב, וכי אין בסיס עובדתי המקים את יסודות ההגנה העצמית, שלה טענו. עוד נקבע, כי המסוכנות של השניים הינה אינהרנטית לעבירה שבה הם הואשמו ולנסיבות ביצועה. בית המשפט המחוזי הנכבד הורה איפוא על דחיית הדיון עד לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינם של השניים, וזאת מבלי להביע עמדה בשאלה של חלופת המעצר.

4.              תסקיר המבחן בעניינו של המשיב לא כלל המלצה לשחררו לחלופת מעצר. החלופה שהוצעה על-ידו היתה להשתחרר לחלופת מעצר בפיקוח מנהל העבודה שלו, בביתו של זה בפתח-תקוה. בתסקיר צוין כי מנהל העבודה, יחד עם אשתו, מוכנים לסייע למשיב, לנוכח בדידותו של זה בישראל, ולפקח עליו לסירוגין בתנאי מעצר בית בביתם. ברם שירות המבחן קבע כי אף שמנהל העבודה מבין את משמעות הפיקוח - אין הוא מכיר את המשיב די הצורך, איננו מודע מספיק לקשיים ולבעייתיות שבמצבו של המשיב, ולכן ספק אם הוא יוכל לצמצם את הסיכון הטמון במשיב. יצוין, כי בניגוד להסתייגות שהובעה על ידי שירות המבחן בעניינו של המשיב, הרי שלגבי נזרוב הומלץ על שחרורו לחלופת מעצר.

בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי בעקבות קבלת התסקיר ביקש בא-כוחו של המשיב לערוך לו תסקיר משלים כדי לבחון חלופה נוספת וכן טען כי חלקו של המשיב באירוע המתואר בכתב האישום היה קטן משמעותית מזה של נזרוב. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה טענות אלה וציין גם את עברו הפלילי של המשיב (על רקע שימוש בסמים, שהביא אותו לרצות עונש מאסר לתקופה של 26 חודשים), ואת העובדה שהשתחרר ממאסר רק חמישה חודשים לפני שביצע את העבירה הנטענת. בנסיבות אלה קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי אף אם הייתה נמצאת למשיב חלופת מעצר מתאימה, לא היה מקום לשחררו לחלופת מעצר. נזרוב, לעומת זאת, שוחרר לחלופת מעצר נוכח עברו הנורמטיבי והמלצת שירות המבחן.

5.              המשיב הגיש ערר לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד. הערר נתקבל, בהחלטתה של חברתי, השופטת א' חיות, במובן זה שהדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבל תסקיר משלים בעניינו של המשיב, במסגרתו תיבחן חלופת מעצר הולמת (בש"פ 1908/10 אגרונוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.3.2010)). בהחלטה זו נקבע כי אין זה מן הנמנע כי לצורך שלב המעצר ייבחן בית המשפט, בין היתר, את החלק המיוחס לכל אחד מן השותפים בביצוע העבירה. במקרה דנן, כך נקבע, כתב האישום מלמד על כך שנזרוב היה זה שלכאורה ביצע באופן ישיר את מרבית מעשי האלימות המתוארים בו, בעוד שהמעשים שמיוחסים ישירות למשיב פחותים בהיקפם, כך שמסוכנותו של נזרוב, ככל שהיא נלמדת מן האירוע, נשוא האישום, עולה במובהק על זו של המשיב. בית המשפט ציין כי בחן את עברו הפלילי של המשיב, אך בהינתן העובדה כי מסוכנותו של נזרוב עולה בהרבה על זו של המשיב, לא היה מקום להבחין בין השניים ולקבוע כי אין חלופה שתסכון לאיון, או להפחתת מסוכנותו של המשיב. לפיכך נקבע, כי מששוחרר נזרוב, יש מקום לקבלת תסקיר משלים בעניינו של המשיב, על מנת לתור אחר חלופת מעצר ראויה, שתאפשר גם את שחרורו.

6.              אף שעררו של המשיב התקבל, הרי שסוגיית שחרורו ממעצר לא קודמה משך חודשים מספר, ככל הנראה - על רקע שאלות של הסדרת ייצוגו, כמו גם מגעים שנוהלו בין בעלי הדין, לאחר הסדרת ייצוגו של המשיב, לסיום התיק ללא שמיעת ראיות. רק בתאריך 14.7.2010 פנה בא-כוח המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה לעריכת תסקיר משלים, וכזה אכן נערך. בתסקיר המשלים, שלא בא בהמלצה לשחרור המשיב, צוין כי אין בידו של המשיב להציע חלופות מעצר, משמעסיקו בעבר איננו יכול עוד לפקח עליו, וכך גם אמו, המתגוררת באופקים, ולכן המשיב "איננו מבקש להשתחרר ומעדיף להישאר בבית המעצר עד לתום משפטו". בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 9.8.2010 הבהיר המבקש כי דבריו הנ"ל פורשו שלא כהלכה, זאת לאחר ששאל את קצינת המבחן האם ניתן יהיה להסתפק בחלופה הכוללת איזוק אלקטרוני, ללא מפקח, ונענה בשלילה, וכי רק על רקע זה הוא אמר שאם אין חלופה ­- הוא מוכן להישאר במעצר.

          בעקבות ההבהרה הנ"ל בא-כוח המשיב הציע בדיון בבית המשפט המחוזי כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בבית אמו באופקים, בפיקוחה החלקי, ובצירוף איזוק אלקטרוני. הוא אף ציין כי שחרור מרשו לחלופת מעצר מתחייב, שעה שנזרוב, ששוחרר כאמור לחלופת מעצר, זכה בינתיים אפילו לאישור בית המשפט לצאת מביתו מדי יום בין 08:30 עד 12:30, על מנת שיוכל לחפש עבודה.

בא-כוח המבקשת, שהופיע בבית המשפט המחוזי הנכבד, עו"ד ענוז, התנגד לבקשה, נוכח נתוני התסקיר המשלים, וראה להוסיף כי: "אני סבור שביהמ"ש העליון לא שם את ליבו לעניין הזה שהמבקש היה אסיר ושוחרר 5 חודשים לפני ביצוע העבירה המיוחסת לו" (הערה זו היתה בלתי ראויה ותמוהה כשלעצמה ובפרט כאשר סוגייה זו נידונה מפורשות ב-בש"פ 1908/10 הנ"ל). עם זאת בא-כוח המבקשת הודיע כי הוא מוכן שאמו של המשיב תתייצב בבית המשפט, שאז תישקל שוב עמדת המדינה. המשך הדיון נדחה איפוא ביומיים, ואולם בפתח הדיון, שהתקיים בתאריך 11.8.2010, נרשם מפי בא-כוח המשיב כך: "כיוון שאין בידינו חלופת מעצר להציע, אבקש למחוק את הבקשה". מאז נותר המבקש במעצר.

ההליך העיקרי

7.              כתב האישום כנגד המשיב ונזרוב הוגש בתאריך 19.1.2010. הקראת כתב האישום התקיימה בתאריך 14.2.2010 ואולם המשיב לא מסר במועד זה את תשובתו לאישום, והדיון נדחה לתאריך 21.2.2010. גם במועד זה לא מסר המשיב את תשובתו לכתב האישום והתבקשה דחייה של חודש ימים לשם הסדרת הייצוג. רק בישיבה שהתקיימה בתאריך 26.4.2010 הודיע בא-כוחו הנוכחי של המשיב הנוכחי כי הוסדר הייצוג וביקש דחייה נוספת לשם קבלת חומר החקירה ולימודו. בתאריך 26.5.2010 ביקשו הצדדים לדחות את הדיון על מנת לנהל מגעים במטרה להגיע לסיום התיק ללא שמיעת ראיות. בתאריך 15.6.2010 ביקשו הצדדים דחייה נוספת בת מספר ימים לשם המשך המשא ומתן. לבסוף, בתאריך 8.7.2010 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי לא הצליחו להגיע להסכמה וביקשו לקבוע את התיק לדיוני הוכחות. נכון למועד הגשת הבקשה העידו שני עדי תביעה, סאמר (שהעיד על מגוון פגיעות מידי נזרוב, וכי הרגיש "בעיטות ברגל" מן המשיב) ו-ואליד (שהעיד כי רק נזרוב הוא שתקף, ולא ראה מה עשו המשיב והאדם הנוסף). כן נקבעו שלושה דיוני הוכחות נוספים, האחרון שבהם קבוע לתאריך 25.10.2010 (אף שאין כל ודאות כי אכן במהלכו תסתיים שמיעת העדים ויישמעו הסיכומים). 

8.              עובר לחלוף תשעה חודשי המעצר, ומשנמצא כי משפטו של המשיב טרם הסתיים, עתרה המדינה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים. המדינה טוענת בבקשתה כי מסוכנותו של המשיב עולה מתוך נסיבות ביצוע העבירות, שכן המשיב אמור היה להיות אמון על שמירת הסדר והביטחון מתוקף תפקידו כמאבטח ובמקום זאת התנהג בצורה אלימה וגרם חבלות למתלוננים. עוד טוענת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב מתעצמת לנוכח עברו הפלילי המכביד, ועובדה זו גם מבחינה בינו לבין נזרוב, שותפו לעבירה, ששוחרר בינתיים לחלופת מעצר. בהתייחסה להתמשכות משפטו של המשיב מציינת המבקשת כי המשפט התארך בעיקר בשל סוגיות הנוגעות להסדרת ייצוגו של המשיב וניהול המשא ומתן בין הצדדים, ואולם שמיעת הראיות בתיק החלה באחרונה וצפויה להימשך ולהסתיים במהלך תקופת ההארכה המבוקשת.

9.              בדיון שנערך בפני בתאריך 14.10.10 הביעה באת-כוחה המלומדת של המדינה נכונות עקרונית לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ואולם מסרה כי ידוע למדינה שלמשיב אין כל חלופה אפשרית להציע. 

בא-כוח המשיב הסביר בדיון כי המשיב עלה לארץ בגיל שמונה ביחד עם אימו ואין לו עוד בני משפחה בארץ. אימו של המשיב היא אישה קשת-יום בת 64, שעובדת מדי יום ואיננה יכולה לפקח עליו במשך כל שעות היממה. עוד טען בא-כוח המשיב כי המעשים המיוחסים למשיב באופן ישיר בכתב האישום עניינם בבעיטות ברגליהם של שניים מהמתלוננים, וכל היתר מיוחס לו רק בגדר מבצע בצוותא עם נזרוב. בא-כוח המשיב הוסיף וטען כי עניינו של המשיב היה קרוב לסיום בגדר המשא ומתן שנוהל עם הפרקליטות, תוך ויתור המדינה על אישומו בביצוע העבירות בצוותא עם נזרוב, ואולם הדבר לא הסתייע, נוכח רצונה של הפרקליטות להגיע להסכם עם שני הנאשמים יחדיו.

10.           בא-כוח המשיב טען בדיון כי חלופת המעצר שהוא מציע - היא זו שצוינה כבר בבית המשפט המחוזי - מצויה בבית אמו של המשיב, באופקים, המרוחקת מתל אביב, שם מתגוררים ככל הנראה מרבית העדים. בא-כוח המשיב הוסיף כי באפשרות מרשו להציע ערבות צד ג' מטעם חברת האבטחה, שבה עבד המשיב, והפקדה עצמית של מספר אלפי שקלים בודדים. עוד ציין בא-כוח המשיב כי יש בבית אמו של המשיב קו טלפון "נקי", כך שניתן יהיה לקיים פיקוח אלקטרוני עליו ואולם אין באפשרות המשיב להציע כל מפקח שהוא.

          באת-כוח המדינה ציינה בתגובה כי נוכח העובדה שאין כל פיקוח אפקטיבי בחלופת מעצר זו, לא תוכל המדינה להסכים לה, הגם שהוסיפה בהגינותה כי יתר רכיבי החלופה המוצעת מקובלים על המדינה.